מילים מתוך חוויה בקבוצה/שרה פרנקבורג

נזכרת בי. בשנה. במה היה

הקול

קודם כל הקול.

השמיעי את קולך

כך שאת תשמעי אותך והם ישמעו

צלול. אך הוא חוזר פנימה לתוכי

ועוד יצא החוצה מחוצי

הוא מפחד, הקול הזה,

ומי יודע ממה בכלל

יש לפחד

סך הכל קול

עיניים.

אני אוהבת משחקי עיניים

וגם די טובה בהם. אבל המשימה הסתבכה

כשאמרה לי להסתכל בעיניים בזמן

שאני מדברת. ולהחליף זוגות עיניים

תוך כדי שהמילים מתחלפות. ובו זמנית

כל הפעולות האלה. מבט פנימה ‘איך אני מרגישה?

תיווך של מה שקורה שם בפנים בעזרת מילים

אל תוך העיניים הרבות

המחזירות במבטן את המילים שהתרככו קצת

במסען בחלל האוויר המשותף

 פנימה אל תוכי. אחרת

*

לעמוד מול כולם ולדבר את הפחד. ואי אפשר לפחד ולדבר את הפחד ביחד

הדיבור מפוגג אותו, את אדון פחד. משאיר אותי רוטטת. מבולבלת, מטושטשת

חיבורים ניתקים ועדין לא נוצרו חדשים. שישאר קצת כך. זה נעים

*

תנועה

זה כמו בית בשבילי, ואני מותחת את גבולותיה

נמצאת הרבה למטה, על הרצפה, דבוקה,

מתגלגלת, זוחלת, מתכדררת, מופתעת מהגוף שמבקש

ככה לשקוע אל תוכה. עוד

*

הדימוי

יוצא ממני מגושם

ילדה מציתה את הדמיון שנקבר

תחת הררי הלוגיקה

*

מפגשים

ביני לבינה ביני לבינו,  ולפעמים שלשות וגם רביעיות וכולם..

מיקרוקוסמוס לעולם שבחוץ

חיפוש אחרי הקשר, הגשר המפגיש עם זרות וקרבה

מבט, מילה, דימוי, שתיקה

*

ומסתיים השיעור ורק התחלתי

ואני רוצה עוד

ומה בין זה לבין מכתב פרידה))

*

שרה פרנקבורג